החלטה בתיק ח"נ 21039-01-12

בפני בקשה לביטול פסק דין, שניתן בהעדרו של המבקש ביום 10.10.12 על ידי כב' השופטת ר. גליקליס ובמסגרתו נידון לקנס בסך 640 ש"ח.

כעולה מפרוטוקול הדיון ומאישור מסירה בו עיינתי, המבקש הוזמן כדין לאותו דיון, ולאחר שלא התייצב ולא מסר כל הודעה, הורשע ונידון בהעדרו מכוח הוראות סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב -  1982.

נטען בבקשת המבקש, כי יום קודם הדיון שלח בקשה לבית המשפט לדחות את מועד הדיון, נוכח מצב בריאותי. לדבריו : " הייתי מאוד חולה עם בעיות בקיבה, והקאות מאוד חזקות". לטענתו של המבקש שלח את בקשתו בפקס', וזאת על פי הנחיית פקידת בית המשפט, אשר את פרטיה לא ציין. לטענת המבקש, ביום הדיון התקשר למזכירות בית המשפט לברר מה ארע עם בקשת הדחייה ששלח, ונענה כי נידון בהעדרו.

לבקשה לביטול פסק הדין, צירף המבקש אישור מחלה בו נרשם כי הוא סובל משלשול (" DIARRHEA "),  בנוסף צירף המבקש העתק של אותה בקשה שלדבריו שלח לבית המשפט באמצעות מכשיר הפקס', יום עובר לדיון, ובה מצוין כי הוא מבקש לדחות את הדיון שכן לדבריו: " אני לא מרגיש טוב, אני עם שפעת וחום גבוה".

המשיבה בתגובתה, ציינה כי היא מתנגדת לביטול פסק הדין,  ולטענתה, היה על המבקש, אשר מודה כי ידע על מועד הדיון, לבדוק מראש כי הבקשה שהגיש הגיעה לתעודתה וכי ניתנה החלטה של בית המשפט בעניינה.

לטענת המשיבה, המבקש עשה דין לעצמו בכך שלא התייצב, בלא שניתנה כל החלטת בית המשפט בעניין בקשתו לדחות את הדיון.

דיון

הבסיס לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם הינו בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לפיו בית המשפט רשאי לבטלו " אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

שני תנאים נדרשים לביטול פסק דין. האחד - קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות, והשני - מניעת עיוות דין. ככל שאין חשש לעיוות דין, לא יבוטל פסק הדין, אלא אם קיימת סיבה מוצדקת להיעדרות:

"נחזור ונזכיר בהקשר זה, כי בשלב הדיון בבקשה הסתיים ההליך הפלילי, המבקש הורשע ודינו נגזר. על מנת לשכנע את בית המשפט כי יש עילה טובה לביטול פסק הדין, ולהניע את גלגלי המערכת השיפוטית מחדש, האפשרות האחת היא, שהמבקש יראה כי יש נימוק של ממש לאי התיצבותו לדיון... ... יחד עם זאת, כאמור, גם בנסיבות אלה, אם מוכיח המבקש - וזו האפשרות השנייה - שאי היעתרות לבקשתו עלולה לגרום עיוות דין, דין בקשתו להתקבל...". רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(3), 2077 , 2082 (2003)

מן הכלל אל הפרט, המבקש הגיש בקשה להישפט, הוגש נגדו כתב אישום לבית המשפט,  והמבקש אשר הוזמן כדין לא התייצב לדיון.

במערכת נט המשפט, לא נקלטה כל בקשה של המבקש עובר ליום הדיון או מיום הדיון, לדחות את הדיון.

באותו מסמך שצירף המבקש ואשר לטענתו שלח אותו במסגרת בקשת הדחייה, ציין כי הוא חולה בשפעת וסובל מחום גבוה. בבקשה לביטול פסק הדין, כתב כי סבל באותו יום מבעיות בקיבה והקאות, ואילו בתעודה הרפואית שהגיש צוין, כי הוא סובל משלשול (" DIARRHEA "), ופרט לשלשול לא צוינה בתעודה רפואית כל בעיה רפואית נוספת.

עיון בתעודה הרפואית (אשר עליה כתוב מפורשות, כי אינה בתוקף עבור מוסדות משפטיים) מלמד, כי הוצאה ביום 14.10.12, דהיינו, 4 ימים לאחר הדיון, ואז ציינה הרופאה החתומה על גבי התעודה הרפואית כי: " מומלץ על מנוחה מתאריך 9.10.12 עד תאריך 12.10.12 ועד בכלל".

הנאשם לא צירף כל הסבר לבקשתו, מדוע רק ביום 14.10.12, התייצב בפני רופא, וביקש אישור רפואי רטרואקטיבי.

השילוב שבין הרטרואקטיביות של האישור הרפואי לבין הגרסאות השונות באשר למצבו הבריאותי, ולבעיה הרפואית ממנה סבל, מדבר בעד עצמו.

כך או כך, התעודה הרפואית הרטרואקטיבית, אינה מלמדת על בעיה רפואית המצדיקה היעדרות מן הדיון, ומכל מקום לא שוכנעתי, כי קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבות הנאשם לדיון.

הנאשם בבקשותיו לא פירט כל טעם המלמד על עיוות דין אשר יכול ונוצר כתוצאה מהרשעתו בהעדר.

לאור האמור לעיל,  אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין.